בהקדמה לספר מתנת האבהות, אומר
המחבר (ד"ר ארון האס) כי למרות כל התיאוריות ההתפתחויותיו שלמד, וההכשרה
הנרחבת כפסיכולוג קליני, למרות כל המטופלים שפגש במהלך השנים - לא היה
מוכן למשמעותה האמיתית של האבהות עד שלא היו לו ילדים משלו.
בעמוד הראשון בו נפתח הספר עוד לפני "פתח דבר" כתב
המחבר....
" אתמול ילדי בא לעולם ,
באותה דרך כמו כולם.
אך לי היו פגישות ותשלומים וערעורים ,
והוא למד ללכת בעוד אני בסידורים .
ולפני ששמתי לב הוא כבר ידע לדבר ,
וכשגדל והתפתח קצת הוא היה אומר :
אני אהיה כמוך, אבא, עוד תראה אותי
,
ממש בדיוק, אתה יודע , קופי משפחתי
.
סבתא סורגת, סבתא בישלה דייסה ,
התינוק גדל, כבר
לא בעריסה ..
מתי תבוא הביתה, אבא? לא יודע, בן ,
אבל כשאחזור אז מתנה לך אתן
וגם, אני מבטיח, יחד נתפנן .
אתמול מלאו לו עשר, בחור גדול ממש
,
תודה על הכדור, אבא, בוא קצת למגרש ;
תלמד אותי לקלוע "ג'מפשוטים" לסל .
היום אני עסוק, אמרתי, וחסל !
תשכח מזה, אמר , וכשהפנה לי גב
הספקתי עוד לראות אצלו כזה חיוך רחב
,
שאמר: אהיה כמוהו, עוד תראו אותי
,
ממש בדיוק, אתם יודעים, קופי משפחתי .
אתמול הוא בא לחופש מהמכללה
כל-כך יפה, כל-כך בוגר , ממש שמחה גדולה ,
בני, אני גאה בך, בוא שב קצת, נדבר
...
מצטער, ענה לי, אבל אני ממהר ;
זרוק לי את מפתחות המכונית, בבקשה ,
אני יורד דרומה למשך החופשה .
אני מזמן בפנסיה ובני מזמן עזב
ורק אתמול הרמתי טלפון אליו
.
בוא ניפגש, אמרתי, אולי תמצא קצת זמן ...
אין בעיות, ענה לי, רק תן לבדוק ביומן ;
מצטער, נזכרתי שיש לי ועידה
ובכלל, אני טובע בים של עבודה
.
טוב שצלצלת, אבא, והרבה תודה
.
הנחתי את השפורפרת ואז עלה בדעתי ,
שהוא נעשה כמוני, שחיקה אותי ,
ממש בדיוק , אתם יודעים, קופי משפחתי".
מוקדש באהבה לכל ההורים הצעירים ,
להורים של ההורים הצעירים
ולכל מי שעיניו בראשו .